החלטה בתיק ת"א 48344-02-11

בעניין: "בקשה חוזרת למתן צו גילוי מסמכים ספציפי"

1.            תביעה זו עניינה טענת התובע כי הוא זכאי לפיצוי כספי מהנתבעות בסך של 380,000 ש"ח בגין חתימתו על הסכם שכירות עם הנתבעת 2, בסכום הנמוך משמעותית מהסכום המשולם על ידה לנתבעת 1 - תשלום חודשי לתובע בסך 2,700 דולר ארה"ב לעומת תשלום לנתבעת 1 בסך 29,000 ש"ח - כאשר לשיטתו משולם סכום אחרון זה בעבור אותה שכירות. כמו כן, נתבע גם סעד הצהרתי.

2.            התובע הגיש בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים, בה ביקש לקבל את כל המסמכים, הפרטים, ההוצאות וההכנסות של תחנת הדלק נשוא התביעה מאז החתימה על הסכם השכירות נשוא התביעה ועד להגשת התביעה. הבקשה הלאקונית מנתה מספר שורות, לא נתמכה בתצהיר והפנתה לכתב התביעה, בו נטען כי הגיעו לאוזני התובע "שמועות לפיהן רומה ונגזל על ידי הנתבעות".

3.            הנתבעות טענו כי בקשתו של התובע הינה בגדר "מסע דיג" של מסמכים, אשר אינם רלבנטיים לתביעה הנדונה, תוך ניסיון של התובע למצוא בסיס לתביעתו, בהעדר בסיס עובדתי או משפטי לתביעה. כן טענו הנתבעות כי המסמכים המבוקשים מכילים מידע פנימי של החברות, לרבות סודות מסחריים (כגון חשבונות תחנת הדלק, כרטיסי הנהלת חשבונות, התחשבנויות כספיות ועוד).

4.            בתשובה לתגובה טען התובע כי לא מדובר ב"מסע דיג" וכי טענותיו אינן מבוססות על שמועות אלא על מידע מבוסס, אשר הדרך להוכחתו הינה רק באמצעות עיון במסמכי הנתבעות.

5.            ביום 28.11.11 התנהל קדם משפט בפניי והצדדים הוסיפו טענות בעל פה בעניין הבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים. באותו מעמד דחיתי את בקשת התובע, שכן התובע לא הציג ולו ראשית ראיה לקיומם של מסמכים אשר לא גולו ע"י הנתבעות. קבעתי כי אין מקום להורות על גילוי מסמכים רחב, אשר יש בו כדי לפגוע בסודות המסחריים של הנתבעת 2, אשר הינה לכאורה חברה ציבורית, בייחוד לאור הצהרתה כי אין בידיה מסמכים נוספים, פרט לאלה שצורפו לכתב ההגנה מטעמה. עוד ציינתי בהחלטתי, כי ניתן להגיש בקשה לעיון וגילוי מסמכים ספציפיים בכל עת בהתאם להוראת תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקסד"א").

6.            ביום 21.12.11 הגיש התובע בקשה חוזרת, המונחת בפניי כיום, לגילוי מסמכים ספציפיים. התובע ביקש לקבל לידיו  את כל החשבונות (הכנסות והוצאות) של הנתבעת מס' 2 בעניין תחנת הדלק נשוא התביעה לתקופה שמיום ההסכם שבין התובע לבינה, פירוט של כל התשלומים ששילמה הנתבעת 1 לנתבעת 2 מיום ההסכם שבין התובע לבין הנתבעת 2 וכן העתק ההסכם בין הנתבעות, לפיו משלמת הנתבעת 2 דמי שכירות לנתבעת 1. התובע צירף לבקשתו תצהיר קצר ובו טען כי הגיעו לידיו מסמכים, הסותרים את טענת הנתבעות כי הנתבעת 2 אינה משלמת לנתבעת 1 דמי שכירות עבור תחנת הדלק נשוא התביעה. התובע צירף לבקשתו מסמך המכיל טבלה שכותרתה "ה"פ - חודשי ש.ד. שלום כולל פירוטים" וכותרת המשנה שלה "שערי דלק - דלק מנטה", וטען כי ממסמך זה עולה כי הנתבעת 2 שילמה לנתבעת 1 דמי שכירות חודשיים בסך של 29,000 ש"ח עבור תחנת הדלק אשר בבעלותו.

7.            הנתבעת 1 התנגדה לבקשה וטענה כי כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה כלשהיא כנגד הנתבעות וכי מדובר בניסיון חוזר לבצע "דיג ראיות ומסמכים". הנתבעת 1 שבה וטענה כי אינה מקבלת דמי שכירות מהנתבעת 2 עבור תחנת הדלק נשוא התביעה וכי כל מערכת ההתקשרות החוזית ביניהן גולתה במסגרת כתבי ההגנה מטעם הנתבעות.

8.            הנתבעת 2 טענה כי מדובר בבקשת סרק, שכל מטרתה לנסות לבסס את תביעתו המופרכת של התובע. הנתבעת 2 טענה כי לא הסתירה דבר מהתובע וכי היא חשפה בפניו, במסגרת הליך גילוי המסמכים, את מלוא המסמכים המצויים ברשותה. עוד טענה הנתבעת 2 כי אין ברשותה "הסכם שעל פיו משלמת חברת דלק שכירות מעבר לשכירות שהיא משלמת למבקש", שכן הנתבעת 2 מעולם לא חתמה על הסכם כזה והיא אינה משלמת דמי שכירות לנתבעת 1 עבור תחנת הדלק נשוא התביעה. הנתבעת 2 טענה כי נספחי הבקשה אינם רלבנטיים לתביעה הנדונה, שכן מדובר בהתחשבנות פנימית בינה לבין חברה בת שלה, דלק מנטה קמעונאות דרכים בע"מ (בשמה הקודם - שערי דלק), אשר מפעילה את תחנת הדלק בשפרעם, וכי אין בנספחים אלה כל ביטוי להתחשבנות בין הנתבעת 2 לבין הנתבעת 1. תגובת הנתבעת 2 נתמכה בתצהיר מפורט של מנהל קשרי תחנות בנתבעת 2.

9.            התובע הגיש תשובה לתגובה וטען כי מהמסמך שצורף כנספח לבקשה עולה כי הנתבעת 2 שילמה לנתבעת 1 סך של 29,000 ש"ח. הנתבעת 2 ראתה חירות לעצמה להגיש תגובה לתשובה לתגובות (בגדרה ביקשה רשות להגישה) ובה שבה וטענה כי הנספח שצורף לבקשה, הינו תדפיס של מפעיל התחנה - שערי דלק - אשר מהווה התחשבנות פנימית בינה לבין חברת בת שלה.

דיון והכרעה

10.        לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות ובתשובות וכן בנספחים שצורפו, כמו גם בכתבי הטענות מטעם הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

11.        בקשת התובע נושאת את הכותרת " בקשה חוזרת למתן צו גילוי במסמכים ספציפי", אולם עיון בבקשה גופה מראה שעסקינן בבקשה גורפת למדי לגילוי מסמכים רבים מאד. הפסיקה הכירה אמנם באפשרות לבקש קבוצות של סוגי מסמכים ספציפיים [רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193], אולם זאת בכפוף לכללים הרגילים בדבר רלבנטיות, הכבדה, מניעת פגיעה בסודות מסחריים של בעל דין במידה שעולה על המתבקש מן ההליך, וכיו"ב. להלן אבחן את הבקשה בהתאם למסמכים השונים שנתבקשו בה:

ההסכם על פיו משלמת הנתבעת 2 לנתבעת 1 דמי שכירות עבור תחנת הדלק נשוא התביעה

12.        הבקשה אינה נוקבת במספר התקנה עליה היא מבוססת, אולם משמה של הבקשה, כמו גם מן הסעד המתבקש בה ככל שהדברים אמורים בהסכם זה, עולה כי הבקשה בנוגע להסכם זה מושתתת על הוראת תקנה 113 לתקסד"א.

שתי הנתבעות התייחסו לסוגיה זו, הן בכתבי הטענות שלהן והן בתגובות שהגישו לביהמ"ש. הנתבעות שבו וטענו כי אין בנמצא הסכם כזה, שכן מעולם לא נחתם הסכם בין הנתבעות לתשלום דמי שכירות בגין תחנת הדלק והנתבעת 2 לא משלמת דמי שכירות לנתבעת 1. טענה זו גובתה בתצהירו של מנהל קשרי תחנות בנתבעת 2 (ס' 3).

הנתבעות אף ציינו כי צירפו לכתב הגנתן את ההסכם ביניהן וזהו ההסכם הרלבנטי היחיד לתחנת הדלק נשוא התביעה, הא ותו לא.

תקנה 113 לתקסד"א קובעת כי בית המשפט רשאי ליתן צו המורה לבעל דין לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני מצוי, או היה מצוי, ברשותו או בשליטתו, ואם אינו מצוי בה - מתי יצא ממנה ומה היה עליו.

משניתן תצהיר כאמור בתקנה 113 לתקסד"א, בו הוכחש קיומו של הסכם נוסף, למעשה באה הבקשה לגילוי ספציפי של המסמך על סיפוקה.